<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן רע"ז</h1>
<h2>דף צח.</h2>
עגלות אמר רב משום ר' חייא עגלות תחתיהן ופניהן וצידיהן רשות הרבים. (אמר רב) הנהו עגלות דמשכן (עגל י"ו) ד' היו כדכתיב את ארבע העגלות ואת שמונת הבקר וכו' ושתים היו מחוברות ועץ המוכני שקורין אֶיְשְיל מחזיק מאופן ראשון עד אופן רביעי ומפני כובד הקרשים היו עשויין כך. וקירוי של עגלות היה גבוה מן האופנים והקרשים היו נתונים על קירוי העגלות שהן שתיהן כאחת. ומ"ח קרשים היו כ"ד בעגלה זאת וכ"ד בעגלה אחרת. ומפרקי המשכן היו מושיטין לעגלה שלפני המשכן וממנה לעגלה שלאחריה. אבל מן הצד לא היו מושיטין שאורך הקרש האחד מחזיק רוחב שתי עגלות. והשתא [שבת צ"ט ע"א] אמר רב משום ר' חייא עגלות תחתיהן וכו' משם אנו למדין רוחב רשות הרבים וכל תשמיש יש לנו למוד תחתיהן תחת הקירוי שהוא ב' אמות ומחצה ביניהן בין קירוי עגלה ראשונה לקירוי עגלה שנייה שהיא ארבע אמות ומחצה בין שתי הצדדין וצידיהן מה שבין הקירוי עד סוף המוכני שהוא ב' אמות ומחצה מכאן וב' אמות ומחצה (מיכן) [מכאן] הרי ט"ו אמות בין הכל. ולקמן מקשי הא חסר ליה חדא. אמר אביי בין עגלה לעגלה כמלוא אורך עגלה והא דתליא למה שבין עגלה לעגלה כמלוא אורך עגלה מילתא אגב אורחיה קמ"ל דאורך עגלה ה' אמות. ומקשי בארבע ופלגא סגי שהרי אם על רחבן היה מסדרן לא היה מסדר יותר מג' שורות של ח' ח' קרשים וכל שורה היתה מחזקת אמה וחצי שהוא רוחב קרש הרי ד' אמות ומחצה ואפי' תימא שעל חודן היה מסדרן מסתמא לא היה מסדרן יותר מד' שורות של וי"ו שאם ה' שורות היו לא היו השורות שוות שהרי ה' של ה' קרשים והאחת לא היתה כי אם מד'. ומסתמא בשוה היה מסדרן כדי שלא יתנודדו. אם כן בכל היותר דיי בד' ומחצה. ומתרץ כי היכי דלא לידחקו קרשים. כלומר חצי האמה צריך בין שתי האוירות כדי שלא יהו דוחקין הקרשים זה את זה ויפגמו. ואם על חודן היו נותנין צריך אמה שעכשיו הן ד' שורות וג' אוירות. וכיון שהוצרך ליותר מחצי אמה עבד לה ה' אמות שלימות. אמר רבא וצידי עגלה כמלוא רוחב עגלה. שמסתמא כן היה מנהג שמלוא רוחב עגלה עושין לצדדין וכמה רוחב עגלה ב' אמות ומחצה שבכך מתבססין הקרשים יפה שהרי אורכן של קרשים (ג') [י'] אמות וכשאתה מושיט הקרש מקירוי עגלה זאת [לקירוי] עגלה האחרת נמצא שאין הקרשים בולטין כלל שמא לא כך היה אלא רוחב עגלה אמה ושוין משני הקירויין ששני הקירויין ה' אמות וביניהן ה' אמות הרי י' מצומצמות. ומקשי באמתא ופלגא סגי שהרי מנין לך שהקרשים מצומצמות היו על העגלות שלא היו בולטין כלל אימא לא כך היה אלא רוחב עגלה אמה ומחצה ואפי' תימא שמנהג כך הוא שכמו שעושין לרוחב כך עושין לצדדין דיי באמה ופלגא ג' אמות לקירוי ג' אמות בנתיים הרי שהוי"ו אמות של קרשים יושבין על העגלות ובזה לא היו חוששין שב' אמות בולטין מיכן [וב' אמות בולטין מיכן] שבשביל כך לא יתנודדו כיון שהרוב (של) [על] העגלות ומשני כי היכי דלא לידדו קרשי'. כלומר מסתמא לא היו בולטין כלל שדבר כבד כמו אלו הקרשים אין יכולין לעמוד אלא א"כ כולן יושבין על העגלות שאם היו מתנודדין כלל היו מקולקלות. ומקשי אלא דקיימא לן רשו' הרבי' וכו'. והלא אין אנו (מוציאין) [מוצאין] בתשמיש העגלות כי אם ט"ו אמות ואנן קיימא לן י"ו. ומתרץ אמתא יתירתא הוא דהוה קאי בן לוי ואמה צריך לו דגברא באמתא יתיב כדאמרי' בפר' קמא דסוכה בשמעתא קמייתא דסוכה העשויה ככבשן ופעמים בן לוי הולך מצד זה ופעמים מצד זה ואעפ"כ אין אנו חושבין אותו כי אם באמה כי אין לחשוב כי אם העגלות כמות שהן לבן לוי אצל ובאין הצד שאין (לבין) לבן לוי ישתמש י"ו אמות. ואת אשר הקדמ' מימרא דרב משום ר' חייא למימרא דרב (ו)שמואל בר' יהודה כדי שתהא נוחה להבין מאחר שידעת סדר העגלות וקרשיהן. והן עגלות דמקורות הויין פיר' שהרי העגלה כמות שהיא וממנה אתה למד רשות הרבים וכשהקרשים עליהן אין כולן אויר. כי קאמר רב בדרא תתאה בין השורות של התחתונות שלשם יש אויר. וא"ת מנין לך שאין רשות הרבים [אלא] מן האויר שכך נלמד שמא לא נלמדנו כי אם המקורה שבו וכמו שמצינו קירוי על גבי העגלות יש לנו ללמד שאפי' מעביר ד' אמות ברשות [הרבים] מקורה [חייב]. יש לומר שמסתמא יש לנו ללמד (שהאויר) [מהאויר] משום שיותר דומה לרשות הרבים וחילוק יותר מרשות היחיד ודאי מן האויר אמרה תורה ללמד. (מן) [מי] סברת קרשים כו' הניחא למאן דאמר קרשים מלמטן כו'. וא"ת אפי' לדידיה לא ניחא שמאחר שעל (חורן) [חודן] הוה (מסדרו) [מסדרן] היה עושה שורות יותר שהרי לכל הפחות ו' סדרין יכול לסדר חודו של זה בצד עוביו של זה ויחזיקו ג' אמות וג' אצבעות וישארו י"א טפחים לאוירות כי (שרי) [שדי] ליה מר ביני ביני כלבוד דמי. תריץ לאחר (הפיקוק) [הפירוק] הראשון זה אצל זה. אמר רב כהנא באטבעי. על אורך קירויין של עגלות מצד זה היו מחוברין כלונסות בטבעות והיו בולטות העגלות מן ראשי ארוכה כדי למשוך עליהן שורות שבראש עגלה מיכן. וכן הוא פי' של אטבעי כלומ' שלא טענו אפי' שורה התחתונה לא נתנו רק טבעות שהם מסגרות העגלה. ופריך אטבעי היכא מנח להו אגבא דעגלה. כלומ' לאחר שטענו הכל נותנים מסגרות לפניה ולאחריה ולרוחבה כדי שלא ירחבנה המשוי (כי אז) [ואז] היא מקורה. ופריק שמואל (ביתורות) [ביתידות]. כלומ' שאין עליה לא קרשים ולא אטבעי אלא יתידות. היתידות דבר שלמעלה שבראש עגלה הרי ב' אמות הוה הרי הוה ג' אמות לאוירות כי (שרי) [שדי] ליה מר ביני ביני לא הוי (בור) [לבוד] דהוי ג' אמות לג' אוירות. אטבעי היכן מנח להו אגב דעגלה עגלה (גובה) [גופה] מקורה הויא שמסתמא אותה אויר שהיו מניחין לצורך בן לוי היו מניחין אותו שיהא יכול ליכנס לשם ולסדר הקרשים ואם לשם לא הוה קאי ולא היה מקום להניח רגליו ומשני ביתידות. כלו' לא הויא אלא יתידות היו שהיה מניח שם בן לוי רגליו. ולפי' רבי' שלמה כמה תמיהות שהרי לדבריו שהוא אומר שד' עגלות חלוקות היו מנין לו כל זה השתים היו הולכות יחד ומאותן שתים נלמוד רשות הרבי' י"ו אמה שמא היו כולן הולכות זו אחר זו ולא נמצא רוחב לרשות הרבים כי אם ה' אמות לפי דבריו שהוא מפרש אמה ורביע לצדדין. ועוד לדבריו למה לי אמה לבן לוי וכו' ליכנס אמה שבין עגלות. ועוד תימה גדול הוא שהקרשים כבידים כל כך י' אמות אורך אמה וחצי רוחב ועובי אמה יכול לעמוד על ב' ומחצה רוחב. ועוד לפי דבריו קרשי העגלה זו וקרשי עגלה זו נושקין זו את זו [ו]מצד אחד עולין על הגגין.
